המקום הנמוך ביותר בעולם

פרולוג.

זה החל לפני חודש כשתיקתקתי בסלולרי בהתרגשות  "היום על הגג. רבע לעשר. סיפתח של המונדיאל. נא אשרו. גלעד" ושלחתי לקבוצה החדשה שהיגדרתי בווטסאפ לחודש הקרוב - "מונדיאל 2014 על הגג". איזה כיף, חשבתי לעצמי, היום זה מתחיל. חודש הטוסטסטרון הבינלאומי. 
מאז, חודש שלם, ערב-ערב, התקבצנו לנו יחד החברים וניפגשנו, שם למעלה על הגג, במכנה המשותף הנמוך ביותר, במקום ושמו כדורגל. כבר בעליה במדרגות ירדו כל המחסומים והעכבות. צעקנו, הרענו, קיללנו, האשמנו את השופט שהוא לא רואה ממטר ועוד מיני שהוצאנו היישר מהבטן, במסלול עוקף-מח. ומה שלא עשה הכדורגל, עשו הבירות, הגרעינים, האבטיחים והבריזת לילה של יוני-יולי שליטפה לנו את שערות הרגליים. ברוך שעשנו גברים.

חודש שלם, הלכנו טרוטי עיניים לעבודה, ראינו את ההילוכים החוזרים בסלו מושן של כל נבדל (כי ככה אנחנו הגברים: כדי שנקלוט צריכים להראות לנו את זה כמה פעמים. ולאט). צימצמנו את השפה שלנו לסט מילים שכולל, פחות או יותר, 'גווול', 'יואוו', 'תכניס לו כבררררר', בטונים שרק שיחות סלון פוליטיות של שנות ה-80-70 יכלו להם.