צועדים למיליון

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,

וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.....

ככה עמדו ביום שבת, בפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך בת"א, עשרת אלפים איש והימננו יחדיו עם קורין אלאל את "התקווה", בסיומה של עצרת המחאה החברתית השבועית.
ואני איתם.
אני קצת מתבייש אולי לחשוף את זה אבל זה כבר איזה עשר שנים שאני לא שר את התיקווה, אפילו לא מזמזם. לא בטקסים של הילדים בבית-ספר, לא באיצטדיון רמת-גן לפני עוד הפסד של הנבחרת, ואפילו לא בטקסי יום הזיכרון, כשהלב נכמר והקונצנזוס חוצה את כל המידשאה מול קיר הנופלים במושב.
לא-שר-את-התיקווה שכמוני.

ברוכים הבאים לבלוג שלי

1 + 1 = 2 ?

בשבילי, המקום המעניין אותי הוא החיבור בין אנשים למדע. בחיי היום-יום אני מתעקש למצוא פרושים מדעיים להתנהגות בני אדם, ולפרנסתי, אני מנסה להאניש את הבעיות הטכנולוגיות העומדות לפתחי בכדי לפותרן.

'בלוג ספקני'?

קריאת תיגר על אמיתת חיים כה בסיסית כ- '2=1+1', מבטאת אמירה ספקנית על החיים. רגע לפני שאתם קופצים לפה כדי לקרוא בכמה מלים מתומצתות מהי ספקנות, רק אומר במילותי: בספקנותנו, אנחנו, בני האדם, מתעלים על שאר בעלי-החיים שמסביבנו; בספקנותו על העולם הניוטוני, הציע איינשטיין תאור נכון יותר של איך העולם עובד. בספקנותו, ייקח ההדיוט אחריות מלאה על חייו שלו, ולא יקבל את דעת ה'מומחה' על גורלו, כמובנת מאליה; בספקנותנו, נמנע מעצמנו, האזרחים הקטנים, ללכת שבי, כעדר, אחר אלו שרוצים להוליכנו שולל.

תהנו, גלעד.

הם מ-נ-ו-ת-ק-י-ם, או עם שדורש משמעות

זה התחיל בחבורה 'שמשוגעים לַדבַר' שאט-אט סוחפים אחריהם מדינה שלימה. מדן ועד  אילת, משנקין ועד צ'ארלי ביטון.

מי היה מאמין?! דווקא התל-אביבים האלה שלא עושים צבא ומבלים כל היום בבתי-קפה! דווקא הם יצאו לרחובות ומובילים עכשיו מאבק חברתי שטרם נראה כמותו בארצנו הלוהטת והמיוזעת, שלקחה אתנחתא קלה ממלחמות.  

הגיע אספרסו עד נָפש!