דפני ליף היא בהחלט השם החם ביותר בארצינו בקיץ 2011. מנהיגת המחאה החברתית.
בחורה בת 25 'עם ביצים' שקמה ועשתה מעשה. האוהל הראשון והיחיד שלה היה הניצוץ שהצית תוך שבועות בודדים אש חברתית בשדה קוצי ישראל הקפיטליסטית. מאהלים בכל הערים הגדולות בישראל קמו והפכו לתנועת מחאה שהגיעה לשיאה ב-3.9, בהפגנת הענק בתל-אביב וברחבי הארץ, כשחצי מיליון איש יצאו לרחובות.
כעת, כשתימרות עשן ליל ה-3.9 שכחו, ולאחר שחזרתי הביתה עם שאר חצי מיליון המוחים, התיישבתי לכתוב כמה מלים על הנושא שמאד העסיק אותי במשך התהוות המחאה הזאת בחודשיים האחרונים: כרוניקת המהפיכה, או מהי המכאניקה של התרוממות המחאה הזאת בפרט ותנועת מחאה בכלל? האם יש משותף לכל המהפיכות?
אז ברור שיש. לכל תנועה/מחאה/מהפיכה שהיא יש את הרקע שלה, אבל לכל אלו יש כרוניקה ומכאניקה משותפת: אצל כולם יש את 'המשוגע' הראשון, יש את נקודת האל-חזור - הרגע המכונן והקריטי ביותר שהופך את תנועת היחיד למשהו המוני. ויש את ה...followers - המצטרפים.
גם אם אשב עכשיו ואכתוב דפים על גבי דפים (והרבה בטוח כבר עשו זאת לפני) כיצד נוצרות מהפיכות, לא אצליח לתאר זאת בצורה כה מדויקת כפי שעושה את זה דרק סיברס, בפוסט הזה שלו, דרך סירטון בן 3 דקות בלבד. פוסט ששלח לי שרון (תודה חבר), לפני שנתיים בערך, ונזכרתי בו כעת.
אז כעת, לאחר שצפיתם בסירטון, הצטרפו אלי לתת את הכבוד הראוי למספרי 2. לאלו שאף אחד לא מכיר ולא שומע עליהם.
כמה מכם זוכרים מי הפסיד לספרד בגמר המונדיאל האחרון? לא משנה איזו נבחרת זו אבל זו נבחרת הכדורגל השניה בטיבה בתבל! ריספקט יוהו!
ה- first followers, כפי שמכנה אותם דרק סיברס, הן דמויות המפתח בהקמת תנועה המונית חדשה. הם אלה שהופכים את ה"משוגע" היחיד למנהיג קונצנזוס. הם אלה שמזיזים את המשוגע מהשוליים למרכז. הם אלו שהאמינו בו והראו את זה בפומבי.
כולם זוכרים את ה"משוגעים", את מספרי 1: דפני ליף, דני האדום, צ'ה גבארה, ישו...
מספרי 1 הם בעלי החזון, בעלי האמונה הגדולים ביותר. אלו שסוחבים על כתפיהם את אחריות התנועה שנוצרה בעקבותם. המנהיגים. וללא ספק מגיע להם את הכבוד הראוי להם. ויש כבוד.
אבל מספרי 1 לא היו הופכים למנהיגים ללא ה- followers, ללא מספרי 2 ו-3, האלמונים, שהצטרפו אליהם ושההכרה והתרומה שלהם לתקומת תנועה חדשה/מהפיכה לא מוכרת דיה.
אסיים בדברי הסיום של סיברס:
The best way to make a movement, if you really care, is to courageously follow and show others how to follow.
"הדרך הטובה ביותר לייצר תנועה ולהשפיע, אם באמת איכפת לכם, זה להצטרף ולא להתבייש להראות גם לאחרים איך לעשות זאת".
אז בואו ניתן את הכבוד הראוי ל-followers, הלא הם אנחנו.
ככאלה שאיכפת להם, עלינו להצטרף ולהיות חלק בכל פעם שניקרא לדגל. במלים אחרות, עלינו להופיע בכל הפגנה כדי להראות למקבלי ההחלטות שמדובר בתנועת מחאה ולא ב- dancing guy בודד.
גלעד, ה-follower
בחורה בת 25 'עם ביצים' שקמה ועשתה מעשה. האוהל הראשון והיחיד שלה היה הניצוץ שהצית תוך שבועות בודדים אש חברתית בשדה קוצי ישראל הקפיטליסטית. מאהלים בכל הערים הגדולות בישראל קמו והפכו לתנועת מחאה שהגיעה לשיאה ב-3.9, בהפגנת הענק בתל-אביב וברחבי הארץ, כשחצי מיליון איש יצאו לרחובות.
כעת, כשתימרות עשן ליל ה-3.9 שכחו, ולאחר שחזרתי הביתה עם שאר חצי מיליון המוחים, התיישבתי לכתוב כמה מלים על הנושא שמאד העסיק אותי במשך התהוות המחאה הזאת בחודשיים האחרונים: כרוניקת המהפיכה, או מהי המכאניקה של התרוממות המחאה הזאת בפרט ותנועת מחאה בכלל? האם יש משותף לכל המהפיכות?
אז ברור שיש. לכל תנועה/מחאה/מהפיכה שהיא יש את הרקע שלה, אבל לכל אלו יש כרוניקה ומכאניקה משותפת: אצל כולם יש את 'המשוגע' הראשון, יש את נקודת האל-חזור - הרגע המכונן והקריטי ביותר שהופך את תנועת היחיד למשהו המוני. ויש את ה...followers - המצטרפים.
גם אם אשב עכשיו ואכתוב דפים על גבי דפים (והרבה בטוח כבר עשו זאת לפני) כיצד נוצרות מהפיכות, לא אצליח לתאר זאת בצורה כה מדויקת כפי שעושה את זה דרק סיברס, בפוסט הזה שלו, דרך סירטון בן 3 דקות בלבד. פוסט ששלח לי שרון (תודה חבר), לפני שנתיים בערך, ונזכרתי בו כעת.
אז כעת, לאחר שצפיתם בסירטון, הצטרפו אלי לתת את הכבוד הראוי למספרי 2. לאלו שאף אחד לא מכיר ולא שומע עליהם.
כמה מכם זוכרים מי הפסיד לספרד בגמר המונדיאל האחרון? לא משנה איזו נבחרת זו אבל זו נבחרת הכדורגל השניה בטיבה בתבל! ריספקט יוהו!
ה- first followers, כפי שמכנה אותם דרק סיברס, הן דמויות המפתח בהקמת תנועה המונית חדשה. הם אלה שהופכים את ה"משוגע" היחיד למנהיג קונצנזוס. הם אלה שמזיזים את המשוגע מהשוליים למרכז. הם אלו שהאמינו בו והראו את זה בפומבי.
כולם זוכרים את ה"משוגעים", את מספרי 1: דפני ליף, דני האדום, צ'ה גבארה, ישו...
מספרי 1 הם בעלי החזון, בעלי האמונה הגדולים ביותר. אלו שסוחבים על כתפיהם את אחריות התנועה שנוצרה בעקבותם. המנהיגים. וללא ספק מגיע להם את הכבוד הראוי להם. ויש כבוד.
אבל מספרי 1 לא היו הופכים למנהיגים ללא ה- followers, ללא מספרי 2 ו-3, האלמונים, שהצטרפו אליהם ושההכרה והתרומה שלהם לתקומת תנועה חדשה/מהפיכה לא מוכרת דיה.
אסיים בדברי הסיום של סיברס:
The best way to make a movement, if you really care, is to courageously follow and show others how to follow.
"הדרך הטובה ביותר לייצר תנועה ולהשפיע, אם באמת איכפת לכם, זה להצטרף ולא להתבייש להראות גם לאחרים איך לעשות זאת".
אז בואו ניתן את הכבוד הראוי ל-followers, הלא הם אנחנו.
ככאלה שאיכפת להם, עלינו להצטרף ולהיות חלק בכל פעם שניקרא לדגל. במלים אחרות, עלינו להופיע בכל הפגנה כדי להראות למקבלי ההחלטות שמדובר בתנועת מחאה ולא ב- dancing guy בודד.
גלעד, ה-follower
לא להיתביש זו הסיסמה
השבמחקחיבוק גדול